חשפנית בדימוס
היום אני חוגגת שנה מאז שהגעתי לבית האבות. נחמד לי כאן. אני בת 65 ובמצב פיזי טוב למדי. יש לי גנטיקה טובה וכל חיי שמרתי על כושר. רוב חיי הייתי חשפנית. במשך 20 שנה! הייתי החשפנית המבוגרת ביותר שעוד הצליחה להלהיב את הקהל. החיים האלו לימדו אותי, שלא הדבר שאתה עושה הוא זה שקובע, אלא ‘איך’ שאתה עושה אותו. אז בגיל 18 כשהתחלתי לעבוד בתחום החשפנות, הייתי מוקצה, ידועה לשמצה. אך עם השנים, הפכתי למלכה. כולם סביבי התנהגו אליי בכבוד, אפילו הגברים בקהל. הייתי חשפנית העשור ההוא וגם זה שבא אחריו.
בגיל 40 פרשתי. כבר היו לי ילדים וכולם מסביבי כבר קיבלו את העובדה שהייתי חשפנית. זה לא היה משהו שאפשר היה לקחת ממני, כי אני הייתי שלימה אתו. אבל אז, ביום הולדת 40, פרשתי מרצון. מכורח הוותק, הכבוד ואהדת הקהל, ידעתי שזה לא יבוא מהבעלים של מועדון החשפנות שעבדתי בו, אז יצאתי לבד מהמגרש. ערכו לכבודי מסיבת פרידה ענקית במועדון חשפניות. היה מוזר לפרוש ככה פתאום, אחרי כ”כ הרבה שנים ויחד עם זאת, אני טיפוס מעשי, תמיד עם הראש קדימה, אז המשכתי הלאה. מצאתי עבודה כפקידה איפשהו, ועדיין נשארתי בכל נשמתי קשורה לעולם החשפנות. הרביתי לבקר במועדון החשפניות, נשארתי בקשר עם לא מעט מהחשפניות הצעירות ולעיתים, גם הייתי מגיעה לבחון ולעזור באודישנים, לחשפניות מתחילות.
בשנים האחרונות הקשר הלך והתרופף ובתחילת השנה שעברה, בעלי נפטר. מיד לקחתי את עצמי לבית אבות. רציתי חברה ולא רציתי להיות עול על שני הילדים שלי שרק החלו לבנות את חייהם הבוגרים. מיד הפכתי לקשישה המבוקשת ביותר בבית האבות. למען האמת, אני ממש ניהנת כאן. הגברים כאן יודעים על עברי ותמיד הפצירו בי לעשות להם מופע חשפנות, לזכר הימים ההם. משהו בי רק חיכה להזדמנות, אבל משהו אחר אמר לי שזה יהיה פטתי ומביך. עד אתמול. אתמול נפטר אחד החברים הטובים שלי כאן, שתמיד אמר לי שהוא לא רוצה למות מבלי לראות אותי כחשפנית, לפחות פעם אחת.
אחרי שחזרנו מההלוויה, התכנסנו כולם במועדון, שמנו מוסיקה שהוא אהב וצחקנו ורקדנו לזכרו. בשלב מסויים הלכתי לחדרי, שמתי את הבייבידול האהוב עליי ומעליו חלוק סאטן, התאפרתי ויצאתי אל החבר’ה. בשניה שהם קלטו מה הולך להיות, הם כולם הריעו, עודדו ופירגנו. עם הצעד הראשון, פשוט הייתי שם, חזרה במופעי החשפנות של אז… צעירה, סקסית ואנרגטית. זה היה ערב בלתי נשכח, מופע החשפנות האמיתי של חיי.